<h1>ל"א ע"א</h1>
<h2>דף ב.</h2>
עוד כתב בהלכות הגט על אחד ששלח גט לאשתו אם השליח המוליך גט קרוב צריך שיתנהו לה בפני שלשה הכשרים לעדות ולדין לאשה ולבעל אשר לא יהיו קרובים לא לבעל ולא לאשה, כי השליח לא יוכל להצטרף לשלשה בשעת נתינה להיות מן השלשה שמתקיים הגט על ידם באמירה השליח בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם לפי שהשליח קרוב לבעל ולאשה. וכשיתננו לה בפני שלשה יקראוהו סמוך לנתינתו לה, ואחר שיקראוהו יתננו לה בפני שנים שיראו היטב שזהו הגט שקראו שהוא נותן לה, ובשעת נתינה יאמר לה בפניהם הי גיטך מפלוני בעליך, והתקבלי גטיך זה, ותהיה מותרת לכל אדם, וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם, ויתננו לה לאלתר בפניהם, וקודם הנתינה יאמר לה הכל עד בפני נכתב כול'(ו), ועם נתינתו יאמר בפני נכתב ובפני נחתם, וגם אחר נתינה אם יסיים דבור של בפני נכתב ובפני נחתם אין בכך כלום, רק שיתחיל בשעת נתינה ולא יפסיק בדבורו זה אחר נתינה כדי שאילת רב לתלמיד בהפסק אחד, ונראה שאם יאמר הכל קודם נתינה שיועיל רק יתננו לאלתר, ומסברא נראה שמועיל כל זמן שעוסקין בעניין ועומדין על אותו צורך.
והאשה לא תעשה שליח לקבל גטה מיד שליח בעלה אלא היא עצמה תקבלנו, ותפתח ידה, ויתננו לתוכה. ואם יהיה כל הגט בידה אין צריך שתהא ידה מוגבהת למעלה משלשה בשעה שיתננו לתוך ידה, ואם לא יהיה כל הגט בתוך ידה בבואו מיד השליח לידה תגביה ידה למעלה מג' קודם שיתננו לידה, או תפשוט סרבלה או בגדה ותקבלנו למעלה מג', אי נמי אפילו בתוך ג' והיה כנף בגדה בקלתה קשורה ותלויה בה וכשר, ולאורחא דמילתא צריך למעלה מג' שזה פשוט יותר, אבל אם נתנו למקצת תוך ידה בעודה תוך ג' ואחר כך הגביה למעלה מג' צ"ע אי הוי כטלי גיטיך מעל גבי קרקע [גיטין ע"ח ע"א] או שמא כיון שנתן לידה לעויק ליה חרציה מדמינא ליה [שם], ומסתברא דלההיא דמעויק ליה מדמינן ליה, וכן אל תתגרשי אלא בב"ד פלוני דסוף המביא שני [גיטין כ"ד ע"א] דקאמר מכי מטי להתם איגרשה לה ששם נעשין הגירושין (כ)[ב]מעשה שהי' עושה שהולכת לב"ד אעפ"י שבשעה נתינה לידה אינה מתגרשת עדיין, וכן ההיא דפ' התקבל [גיטין ס"ה ע"ב] דקאמר' לשליח קבלה גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא, וכן אל תגרשי בו אלא לאחר שלשים יום [כתובות פ"ו ע"ב], משמע שמתגרשת אז אם הגט קיים ועומד ברשו' אע"פ שלא נתגרשה בשעת נתינה, ואפילו היה בינתיים ברשות הרבים או ברשות שאינו שלה, ועויק ליה חריציה גופיה מספקא לי אי הוי דוקא שהגיע הגט עד תוך ידה, [אבל אם] היא קפצה ידה ושלפתו לא קרינן ביה ונתן בידה אלא לקחה היא מקרי בלא עויק ליה כלל, וטלי גיטיך מעל קרקע דאיצטריך ליה לרבא לאשמעינן דלא עשה ולא כלום, היינו משום דס"ד דעדיף טפי מבכי האי גוונא כיון שכבר הוציאו מידו, או שמא אפילו קרבו לצד ידה ולא לתוכה (ולאו) [והיא] החזיקה בו ושלפתו מיקרי ונתן, אע"פ שאם לא הושיטו לה אלא אמר לה לקחנו מידו דלא ליהוי כעויק לה חרציה גם לא מיקרי ונתן, והשתא איצטריך שפיר לאשמועינן דטלי גיטיך מעל גבי קרקע לא אמר כלום למימרא דאפילו השליכו על גבי קרקע כדי שתטלנו לא מהני מידי היכא דלא מיגרשה מכח דלהוי קרוב לה אלא מכח שבא לידה בנטילתה אותו אע"ג דבידה הוה חשוב נתינה בכי האי גוונא, וצריך ליזהר שלא לעשות כן עד שיתברר בראיה ברורה שיועיל. ומ"מ אם הושיט לה הגט קרוב לידה ולא לתוכה ואחזה בראשו אי נמי אפילו לא הושיטו לקרבו לידה ואמר לה טלי גיטיך מידי והיא אחזה בראשו וכשאחזתו הוא תופסו עדיין כל כך בחוזק יותר ממנה שאם היה מושך ידו אצלו היה יוצא הגט מתוך ידה, מסתבר דקרינן שפיר ונתן כשפותח אחר כך ידו ומניח את הגט כי אותה הנחה שמניח' לה בפתיח' ידו נראה שקרוי נתינה, אי נמי אפילו לא אמר כלום ואחזה בו מעצמה כעניין זה וכשבא לפתוח ידו ולהניח לה אמר הי גטיך נראה שהיא מגורשת מטעם דחשיב נתינה אבל אם היה בא למשוך ידו אצלו [לא היה יוצא הגט מתוך ידה] אז אין אני קורא בו ונתן אלא ולקחה, וטוב ליזהר ולעשות כעניינים הראשונים שהם פשוטים יותר. ומתוך ההיא דעויק לה חרציה ושלפתיה יש להוכיח דההיא דגט [בידה] ומשיחה בידו שהיא מגורשת כשאין יכול להביאו ולנתקו אצלו [גיטין ע"ח ע"ב] אין צריך לפרשו שאין יכול להביאו אע"פ (שאין) [ש]ידה פתוחה לפי שתנתק המשיחה מחמת כובד הגט, אלא אפילו אין יכול לנתקו ולהביאו אצלו לפי שתנתק המשיחה מחמת שקפצה ידה אחרי שנתן לה הגט והרי היא מגורשת.
ולתוך חיקה דאמר מקום חיקה קנוי לה [גיטין ע"ח ע"א] שאין מקפיד עליו נראה שסובר אותו אמורא דקלתה קשורה בה לא חשיב כידה מטעם שקשורה בה כיון שאינה תלויה ואיכא דמקפיד על מקום קלתה צריך קשורה ותלויה, ולכך לא היתה מגורשת כשנתן הגט בתוך חיקה אם היה מקפיד על מקום חיקה, דמיירי כגון שיושבת על גבי קרקע ונראה שבין שוקיה ויריכותיה מלבושי שבינתיים משורכנים על גבי קרקע ואינה תלויה כלל באויר, אבל אם היה באויר דומיא דקלתא תלויה חשובין כידה, [או] שמא סובר אותו אמורא דאפילו קשורה ותלויה לא מהני מידי ליחשב קלתה ומלבושה כידה, ולכך לא היתה מגורשת אפילו לא היה מלבושיה לתוך חיקה דהיינו בין שוקיה ויריכותיה מושפלין עד הארץ אלא עומדין באויר כל זמן שלא יהיה הגט מוגבה מן הקרקע ג' טפחים כדין הגבהה לרב' רבי' שלמה דקדושין [כ"ו ע"א] ונראה לי דבריו, כדפ' בכתובות פ' אלו נערות
<h2>דף יט:</h2>
עוד כתב בהלכות הגט על אחד ששלח גט לאשתו אם השליח המוליך גט קרוב צריך שיתנהו לה בפני שלשה הכשרים לעדות ולדין לאשה ולבעל אשר לא יהיו קרובים לא לבעל ולא לאשה, כי השליח לא יוכל להצטרף לשלשה בשעת נתינה להיות מן השלשה שמתקיים הגט על ידם באמירה השליח בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם לפי שהשליח קרוב לבעל ולאשה. וכשיתננו לה בפני שלשה יקראוהו סמוך לנתינתו לה, ואחר שיקראוהו יתננו לה בפני שנים שיראו היטב שזהו הגט שקראו שהוא נותן לה, ובשעת נתינה יאמר לה בפניהם הי גיטך מפלוני בעליך, והתקבלי גטיך זה, ותהיה מותרת לכל אדם, וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם, ויתננו לה לאלתר בפניהם, וקודם הנתינה יאמר לה הכל עד בפני נכתב כול'(ו), ועם נתינתו יאמר בפני נכתב ובפני נחתם, וגם אחר נתינה אם יסיים דבור של בפני נכתב ובפני נחתם אין בכך כלום, רק שיתחיל בשעת נתינה ולא יפסיק בדבורו זה אחר נתינה כדי שאילת רב לתלמיד בהפסק אחד, ונראה שאם יאמר הכל קודם נתינה שיועיל רק יתננו לאלתר, ומסברא נראה שמועיל כל זמן שעוסקין בעניין ועומדין על אותו צורך.
והאשה לא תעשה שליח לקבל גטה מיד שליח בעלה אלא היא עצמה תקבלנו, ותפתח ידה, ויתננו לתוכה. ואם יהיה כל הגט בידה אין צריך שתהא ידה מוגבהת למעלה משלשה בשעה שיתננו לתוך ידה, ואם לא יהיה כל הגט בתוך ידה בבואו מיד השליח לידה תגביה ידה למעלה מג' קודם שיתננו לידה, או תפשוט סרבלה או בגדה ותקבלנו למעלה מג', אי נמי אפילו בתוך ג' והיה כנף בגדה בקלתה קשורה ותלויה בה וכשר, ולאורחא דמילתא צריך למעלה מג' שזה פשוט יותר, אבל אם נתנו למקצת תוך ידה בעודה תוך ג' ואחר כך הגביה למעלה מג' צ"ע אי הוי כטלי גיטיך מעל גבי קרקע [גיטין ע"ח ע"א] או שמא כיון שנתן לידה לעויק ליה חרציה מדמינא ליה [שם], ומסתברא דלההיא דמעויק ליה מדמינן ליה, וכן אל תתגרשי אלא בב"ד פלוני דסוף המביא שני [גיטין כ"ד ע"א] דקאמר מכי מטי להתם איגרשה לה ששם נעשין הגירושין (כ)[ב]מעשה שהי' עושה שהולכת לב"ד אעפ"י שבשעה נתינה לידה אינה מתגרשת עדיין, וכן ההיא דפ' התקבל [גיטין ס"ה ע"ב] דקאמר' לשליח קבלה גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא, וכן אל תגרשי בו אלא לאחר שלשים יום [כתובות פ"ו ע"ב], משמע שמתגרשת אז אם הגט קיים ועומד ברשו' אע"פ שלא נתגרשה בשעת נתינה, ואפילו היה בינתיים ברשות הרבים או ברשות שאינו שלה, ועויק ליה חריציה גופיה מספקא לי אי הוי דוקא שהגיע הגט עד תוך ידה, [אבל אם] היא קפצה ידה ושלפתו לא קרינן ביה ונתן בידה אלא לקחה היא מקרי בלא עויק ליה כלל, וטלי גיטיך מעל קרקע דאיצטריך ליה לרבא לאשמעינן דלא עשה ולא כלום, היינו משום דס"ד דעדיף טפי מבכי האי גוונא כיון שכבר הוציאו מידו, או שמא אפילו קרבו לצד ידה ולא לתוכה (ולאו) [והיא] החזיקה בו ושלפתו מיקרי ונתן, אע"פ שאם לא הושיטו לה אלא אמר לה לקחנו מידו דלא ליהוי כעויק לה חרציה גם לא מיקרי ונתן, והשתא איצטריך שפיר לאשמועינן דטלי גיטיך מעל גבי קרקע לא אמר כלום למימרא דאפילו השליכו על גבי קרקע כדי שתטלנו לא מהני מידי היכא דלא מיגרשה מכח דלהוי קרוב לה אלא מכח שבא לידה בנטילתה אותו אע"ג דבידה הוה חשוב נתינה בכי האי גוונא, וצריך ליזהר שלא לעשות כן עד שיתברר בראיה ברורה שיועיל. ומ"מ אם הושיט לה הגט קרוב לידה ולא לתוכה ואחזה בראשו אי נמי אפילו לא הושיטו לקרבו לידה ואמר לה טלי גיטיך מידי והיא אחזה בראשו וכשאחזתו הוא תופסו עדיין כל כך בחוזק יותר ממנה שאם היה מושך ידו אצלו היה יוצא הגט מתוך ידה, מסתבר דקרינן שפיר ונתן כשפותח אחר כך ידו ומניח את הגט כי אותה הנחה שמניח' לה בפתיח' ידו נראה שקרוי נתינה, אי נמי אפילו לא אמר כלום ואחזה בו מעצמה כעניין זה וכשבא לפתוח ידו ולהניח לה אמר הי גטיך נראה שהיא מגורשת מטעם דחשיב נתינה אבל אם היה בא למשוך ידו אצלו [לא היה יוצא הגט מתוך ידה] אז אין אני קורא בו ונתן אלא ולקחה, וטוב ליזהר ולעשות כעניינים הראשונים שהם פשוטים יותר. ומתוך ההיא דעויק לה חרציה ושלפתיה יש להוכיח דההיא דגט [בידה] ומשיחה בידו שהיא מגורשת כשאין יכול להביאו ולנתקו אצלו [גיטין ע"ח ע"ב] אין צריך לפרשו שאין יכול להביאו אע"פ (שאין) [ש]ידה פתוחה לפי שתנתק המשיחה מחמת כובד הגט, אלא אפילו אין יכול לנתקו ולהביאו אצלו לפי שתנתק המשיחה מחמת שקפצה ידה אחרי שנתן לה הגט והרי היא מגורשת.
ולתוך חיקה דאמר מקום חיקה קנוי לה [גיטין ע"ח ע"א] שאין מקפיד עליו נראה שסובר אותו אמורא דקלתה קשורה בה לא חשיב כידה מטעם שקשורה בה כיון שאינה תלויה ואיכא דמקפיד על מקום קלתה צריך קשורה ותלויה, ולכך לא היתה מגורשת כשנתן הגט בתוך חיקה אם היה מקפיד על מקום חיקה, דמיירי כגון שיושבת על גבי קרקע ונראה שבין שוקיה ויריכותיה מלבושי שבינתיים משורכנים על גבי קרקע ואינה תלויה כלל באויר, אבל אם היה באויר דומיא דקלתא תלויה חשובין כידה, [או] שמא סובר אותו אמורא דאפילו קשורה ותלויה לא מהני מידי ליחשב קלתה ומלבושה כידה, ולכך לא היתה מגורשת אפילו לא היה מלבושיה לתוך חיקה דהיינו בין שוקיה ויריכותיה מושפלין עד הארץ אלא עומדין באויר כל זמן שלא יהיה הגט מוגבה מן הקרקע ג' טפחים כדין הגבהה לרב' רבי' שלמה דקדושין [כ"ו ע"א] ונראה לי דבריו, כדפ' בכתובות פ' אלו נערות
<h2>דף כו.</h2>
עוד כתב בהלכות הגט על אחד ששלח גט לאשתו אם השליח המוליך גט קרוב צריך שיתנהו לה בפני שלשה הכשרים לעדות ולדין לאשה ולבעל אשר לא יהיו קרובים לא לבעל ולא לאשה, כי השליח לא יוכל להצטרף לשלשה בשעת נתינה להיות מן השלשה שמתקיים הגט על ידם באמירה השליח בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם לפי שהשליח קרוב לבעל ולאשה. וכשיתננו לה בפני שלשה יקראוהו סמוך לנתינתו לה, ואחר שיקראוהו יתננו לה בפני שנים שיראו היטב שזהו הגט שקראו שהוא נותן לה, ובשעת נתינה יאמר לה בפניהם הי גיטך מפלוני בעליך, והתקבלי גטיך זה, ותהיה מותרת לכל אדם, וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם, ויתננו לה לאלתר בפניהם, וקודם הנתינה יאמר לה הכל עד בפני נכתב כול'(ו), ועם נתינתו יאמר בפני נכתב ובפני נחתם, וגם אחר נתינה אם יסיים דבור של בפני נכתב ובפני נחתם אין בכך כלום, רק שיתחיל בשעת נתינה ולא יפסיק בדבורו זה אחר נתינה כדי שאילת רב לתלמיד בהפסק אחד, ונראה שאם יאמר הכל קודם נתינה שיועיל רק יתננו לאלתר, ומסברא נראה שמועיל כל זמן שעוסקין בעניין ועומדין על אותו צורך.
והאשה לא תעשה שליח לקבל גטה מיד שליח בעלה אלא היא עצמה תקבלנו, ותפתח ידה, ויתננו לתוכה. ואם יהיה כל הגט בידה אין צריך שתהא ידה מוגבהת למעלה משלשה בשעה שיתננו לתוך ידה, ואם לא יהיה כל הגט בתוך ידה בבואו מיד השליח לידה תגביה ידה למעלה מג' קודם שיתננו לידה, או תפשוט סרבלה או בגדה ותקבלנו למעלה מג', אי נמי אפילו בתוך ג' והיה כנף בגדה בקלתה קשורה ותלויה בה וכשר, ולאורחא דמילתא צריך למעלה מג' שזה פשוט יותר, אבל אם נתנו למקצת תוך ידה בעודה תוך ג' ואחר כך הגביה למעלה מג' צ"ע אי הוי כטלי גיטיך מעל גבי קרקע [גיטין ע"ח ע"א] או שמא כיון שנתן לידה לעויק ליה חרציה מדמינא ליה [שם], ומסתברא דלההיא דמעויק ליה מדמינן ליה, וכן אל תתגרשי אלא בב"ד פלוני דסוף המביא שני [גיטין כ"ד ע"א] דקאמר מכי מטי להתם איגרשה לה ששם נעשין הגירושין (כ)[ב]מעשה שהי' עושה שהולכת לב"ד אעפ"י שבשעה נתינה לידה אינה מתגרשת עדיין, וכן ההיא דפ' התקבל [גיטין ס"ה ע"ב] דקאמר' לשליח קבלה גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא, וכן אל תגרשי בו אלא לאחר שלשים יום [כתובות פ"ו ע"ב], משמע שמתגרשת אז אם הגט קיים ועומד ברשו' אע"פ שלא נתגרשה בשעת נתינה, ואפילו היה בינתיים ברשות הרבים או ברשות שאינו שלה, ועויק ליה חריציה גופיה מספקא לי אי הוי דוקא שהגיע הגט עד תוך ידה, [אבל אם] היא קפצה ידה ושלפתו לא קרינן ביה ונתן בידה אלא לקחה היא מקרי בלא עויק ליה כלל, וטלי גיטיך מעל קרקע דאיצטריך ליה לרבא לאשמעינן דלא עשה ולא כלום, היינו משום דס"ד דעדיף טפי מבכי האי גוונא כיון שכבר הוציאו מידו, או שמא אפילו קרבו לצד ידה ולא לתוכה (ולאו) [והיא] החזיקה בו ושלפתו מיקרי ונתן, אע"פ שאם לא הושיטו לה אלא אמר לה לקחנו מידו דלא ליהוי כעויק לה חרציה גם לא מיקרי ונתן, והשתא איצטריך שפיר לאשמועינן דטלי גיטיך מעל גבי קרקע לא אמר כלום למימרא דאפילו השליכו על גבי קרקע כדי שתטלנו לא מהני מידי היכא דלא מיגרשה מכח דלהוי קרוב לה אלא מכח שבא לידה בנטילתה אותו אע"ג דבידה הוה חשוב נתינה בכי האי גוונא, וצריך ליזהר שלא לעשות כן עד שיתברר בראיה ברורה שיועיל. ומ"מ אם הושיט לה הגט קרוב לידה ולא לתוכה ואחזה בראשו אי נמי אפילו לא הושיטו לקרבו לידה ואמר לה טלי גיטיך מידי והיא אחזה בראשו וכשאחזתו הוא תופסו עדיין כל כך בחוזק יותר ממנה שאם היה מושך ידו אצלו היה יוצא הגט מתוך ידה, מסתבר דקרינן שפיר ונתן כשפותח אחר כך ידו ומניח את הגט כי אותה הנחה שמניח' לה בפתיח' ידו נראה שקרוי נתינה, אי נמי אפילו לא אמר כלום ואחזה בו מעצמה כעניין זה וכשבא לפתוח ידו ולהניח לה אמר הי גטיך נראה שהיא מגורשת מטעם דחשיב נתינה אבל אם היה בא למשוך ידו אצלו [לא היה יוצא הגט מתוך ידה] אז אין אני קורא בו ונתן אלא ולקחה, וטוב ליזהר ולעשות כעניינים הראשונים שהם פשוטים יותר. ומתוך ההיא דעויק לה חרציה ושלפתיה יש להוכיח דההיא דגט [בידה] ומשיחה בידו שהיא מגורשת כשאין יכול להביאו ולנתקו אצלו [גיטין ע"ח ע"ב] אין צריך לפרשו שאין יכול להביאו אע"פ (שאין) [ש]ידה פתוחה לפי שתנתק המשיחה מחמת כובד הגט, אלא אפילו אין יכול לנתקו ולהביאו אצלו לפי שתנתק המשיחה מחמת שקפצה ידה אחרי שנתן לה הגט והרי היא מגורשת.
ולתוך חיקה דאמר מקום חיקה קנוי לה [גיטין ע"ח ע"א] שאין מקפיד עליו נראה שסובר אותו אמורא דקלתה קשורה בה לא חשיב כידה מטעם שקשורה בה כיון שאינה תלויה ואיכא דמקפיד על מקום קלתה צריך קשורה ותלויה, ולכך לא היתה מגורשת כשנתן הגט בתוך חיקה אם היה מקפיד על מקום חיקה, דמיירי כגון שיושבת על גבי קרקע ונראה שבין שוקיה ויריכותיה מלבושי שבינתיים משורכנים על גבי קרקע ואינה תלויה כלל באויר, אבל אם היה באויר דומיא דקלתא תלויה חשובין כידה, [או] שמא סובר אותו אמורא דאפילו קשורה ותלויה לא מהני מידי ליחשב קלתה ומלבושה כידה, ולכך לא היתה מגורשת אפילו לא היה מלבושיה לתוך חיקה דהיינו בין שוקיה ויריכותיה מושפלין עד הארץ אלא עומדין באויר כל זמן שלא יהיה הגט מוגבה מן הקרקע ג' טפחים כדין הגבהה לרב' רבי' שלמה דקדושין [כ"ו ע"א] ונראה לי דבריו, כדפ' בכתובות פ' אלו נערות
<h2>דף לד:</h2>
עוד כתב בהלכות הגט על אחד ששלח גט לאשתו אם השליח המוליך גט קרוב צריך שיתנהו לה בפני שלשה הכשרים לעדות ולדין לאשה ולבעל אשר לא יהיו קרובים לא לבעל ולא לאשה, כי השליח לא יוכל להצטרף לשלשה בשעת נתינה להיות מן השלשה שמתקיים הגט על ידם באמירה השליח בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם לפי שהשליח קרוב לבעל ולאשה. וכשיתננו לה בפני שלשה יקראוהו סמוך לנתינתו לה, ואחר שיקראוהו יתננו לה בפני שנים שיראו היטב שזהו הגט שקראו שהוא נותן לה, ובשעת נתינה יאמר לה בפניהם הי גיטך מפלוני בעליך, והתקבלי גטיך זה, ותהיה מותרת לכל אדם, וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם, ויתננו לה לאלתר בפניהם, וקודם הנתינה יאמר לה הכל עד בפני נכתב כול'(ו), ועם נתינתו יאמר בפני נכתב ובפני נחתם, וגם אחר נתינה אם יסיים דבור של בפני נכתב ובפני נחתם אין בכך כלום, רק שיתחיל בשעת נתינה ולא יפסיק בדבורו זה אחר נתינה כדי שאילת רב לתלמיד בהפסק אחד, ונראה שאם יאמר הכל קודם נתינה שיועיל רק יתננו לאלתר, ומסברא נראה שמועיל כל זמן שעוסקין בעניין ועומדין על אותו צורך.
והאשה לא תעשה שליח לקבל גטה מיד שליח בעלה אלא היא עצמה תקבלנו, ותפתח ידה, ויתננו לתוכה. ואם יהיה כל הגט בידה אין צריך שתהא ידה מוגבהת למעלה משלשה בשעה שיתננו לתוך ידה, ואם לא יהיה כל הגט בתוך ידה בבואו מיד השליח לידה תגביה ידה למעלה מג' קודם שיתננו לידה, או תפשוט סרבלה או בגדה ותקבלנו למעלה מג', אי נמי אפילו בתוך ג' והיה כנף בגדה בקלתה קשורה ותלויה בה וכשר, ולאורחא דמילתא צריך למעלה מג' שזה פשוט יותר, אבל אם נתנו למקצת תוך ידה בעודה תוך ג' ואחר כך הגביה למעלה מג' צ"ע אי הוי כטלי גיטיך מעל גבי קרקע [גיטין ע"ח ע"א] או שמא כיון שנתן לידה לעויק ליה חרציה מדמינא ליה [שם], ומסתברא דלההיא דמעויק ליה מדמינן ליה, וכן אל תתגרשי אלא בב"ד פלוני דסוף המביא שני [גיטין כ"ד ע"א] דקאמר מכי מטי להתם איגרשה לה ששם נעשין הגירושין (כ)[ב]מעשה שהי' עושה שהולכת לב"ד אעפ"י שבשעה נתינה לידה אינה מתגרשת עדיין, וכן ההיא דפ' התקבל [גיטין ס"ה ע"ב] דקאמר' לשליח קבלה גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא, וכן אל תגרשי בו אלא לאחר שלשים יום [כתובות פ"ו ע"ב], משמע שמתגרשת אז אם הגט קיים ועומד ברשו' אע"פ שלא נתגרשה בשעת נתינה, ואפילו היה בינתיים ברשות הרבים או ברשות שאינו שלה, ועויק ליה חריציה גופיה מספקא לי אי הוי דוקא שהגיע הגט עד תוך ידה, [אבל אם] היא קפצה ידה ושלפתו לא קרינן ביה ונתן בידה אלא לקחה היא מקרי בלא עויק ליה כלל, וטלי גיטיך מעל קרקע דאיצטריך ליה לרבא לאשמעינן דלא עשה ולא כלום, היינו משום דס"ד דעדיף טפי מבכי האי גוונא כיון שכבר הוציאו מידו, או שמא אפילו קרבו לצד ידה ולא לתוכה (ולאו) [והיא] החזיקה בו ושלפתו מיקרי ונתן, אע"פ שאם לא הושיטו לה אלא אמר לה לקחנו מידו דלא ליהוי כעויק לה חרציה גם לא מיקרי ונתן, והשתא איצטריך שפיר לאשמועינן דטלי גיטיך מעל גבי קרקע לא אמר כלום למימרא דאפילו השליכו על גבי קרקע כדי שתטלנו לא מהני מידי היכא דלא מיגרשה מכח דלהוי קרוב לה אלא מכח שבא לידה בנטילתה אותו אע"ג דבידה הוה חשוב נתינה בכי האי גוונא, וצריך ליזהר שלא לעשות כן עד שיתברר בראיה ברורה שיועיל. ומ"מ אם הושיט לה הגט קרוב לידה ולא לתוכה ואחזה בראשו אי נמי אפילו לא הושיטו לקרבו לידה ואמר לה טלי גיטיך מידי והיא אחזה בראשו וכשאחזתו הוא תופסו עדיין כל כך בחוזק יותר ממנה שאם היה מושך ידו אצלו היה יוצא הגט מתוך ידה, מסתבר דקרינן שפיר ונתן כשפותח אחר כך ידו ומניח את הגט כי אותה הנחה שמניח' לה בפתיח' ידו נראה שקרוי נתינה, אי נמי אפילו לא אמר כלום ואחזה בו מעצמה כעניין זה וכשבא לפתוח ידו ולהניח לה אמר הי גטיך נראה שהיא מגורשת מטעם דחשיב נתינה אבל אם היה בא למשוך ידו אצלו [לא היה יוצא הגט מתוך ידה] אז אין אני קורא בו ונתן אלא ולקחה, וטוב ליזהר ולעשות כעניינים הראשונים שהם פשוטים יותר. ומתוך ההיא דעויק לה חרציה ושלפתיה יש להוכיח דההיא דגט [בידה] ומשיחה בידו שהיא מגורשת כשאין יכול להביאו ולנתקו אצלו [גיטין ע"ח ע"ב] אין צריך לפרשו שאין יכול להביאו אע"פ (שאין) [ש]ידה פתוחה לפי שתנתק המשיחה מחמת כובד הגט, אלא אפילו אין יכול לנתקו ולהביאו אצלו לפי שתנתק המשיחה מחמת שקפצה ידה אחרי שנתן לה הגט והרי היא מגורשת.
ולתוך חיקה דאמר מקום חיקה קנוי לה [גיטין ע"ח ע"א] שאין מקפיד עליו נראה שסובר אותו אמורא דקלתה קשורה בה לא חשיב כידה מטעם שקשורה בה כיון שאינה תלויה ואיכא דמקפיד על מקום קלתה צריך קשורה ותלויה, ולכך לא היתה מגורשת כשנתן הגט בתוך חיקה אם היה מקפיד על מקום חיקה, דמיירי כגון שיושבת על גבי קרקע ונראה שבין שוקיה ויריכותיה מלבושי שבינתיים משורכנים על גבי קרקע ואינה תלויה כלל באויר, אבל אם היה באויר דומיא דקלתא תלויה חשובין כידה, [או] שמא סובר אותו אמורא דאפילו קשורה ותלויה לא מהני מידי ליחשב קלתה ומלבושה כידה, ולכך לא היתה מגורשת אפילו לא היה מלבושיה לתוך חיקה דהיינו בין שוקיה ויריכותיה מושפלין עד הארץ אלא עומדין באויר כל זמן שלא יהיה הגט מוגבה מן הקרקע ג' טפחים כדין הגבהה לרב' רבי' שלמה דקדושין [כ"ו ע"א] ונראה לי דבריו, כדפ' בכתובות פ' אלו נערות
<h2>דף סב:</h2>
עוד כתב בהלכות הגט על אחד ששלח גט לאשתו אם השליח המוליך גט קרוב צריך שיתנהו לה בפני שלשה הכשרים לעדות ולדין לאשה ולבעל אשר לא יהיו קרובים לא לבעל ולא לאשה, כי השליח לא יוכל להצטרף לשלשה בשעת נתינה להיות מן השלשה שמתקיים הגט על ידם באמירה השליח בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם לפי שהשליח קרוב לבעל ולאשה. וכשיתננו לה בפני שלשה יקראוהו סמוך לנתינתו לה, ואחר שיקראוהו יתננו לה בפני שנים שיראו היטב שזהו הגט שקראו שהוא נותן לה, ובשעת נתינה יאמר לה בפניהם הי גיטך מפלוני בעליך, והתקבלי גטיך זה, ותהיה מותרת לכל אדם, וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם, ויתננו לה לאלתר בפניהם, וקודם הנתינה יאמר לה הכל עד בפני נכתב כול'(ו), ועם נתינתו יאמר בפני נכתב ובפני נחתם, וגם אחר נתינה אם יסיים דבור של בפני נכתב ובפני נחתם אין בכך כלום, רק שיתחיל בשעת נתינה ולא יפסיק בדבורו זה אחר נתינה כדי שאילת רב לתלמיד בהפסק אחד, ונראה שאם יאמר הכל קודם נתינה שיועיל רק יתננו לאלתר, ומסברא נראה שמועיל כל זמן שעוסקין בעניין ועומדין על אותו צורך.
והאשה לא תעשה שליח לקבל גטה מיד שליח בעלה אלא היא עצמה תקבלנו, ותפתח ידה, ויתננו לתוכה. ואם יהיה כל הגט בידה אין צריך שתהא ידה מוגבהת למעלה משלשה בשעה שיתננו לתוך ידה, ואם לא יהיה כל הגט בתוך ידה בבואו מיד השליח לידה תגביה ידה למעלה מג' קודם שיתננו לידה, או תפשוט סרבלה או בגדה ותקבלנו למעלה מג', אי נמי אפילו בתוך ג' והיה כנף בגדה בקלתה קשורה ותלויה בה וכשר, ולאורחא דמילתא צריך למעלה מג' שזה פשוט יותר, אבל אם נתנו למקצת תוך ידה בעודה תוך ג' ואחר כך הגביה למעלה מג' צ"ע אי הוי כטלי גיטיך מעל גבי קרקע [גיטין ע"ח ע"א] או שמא כיון שנתן לידה לעויק ליה חרציה מדמינא ליה [שם], ומסתברא דלההיא דמעויק ליה מדמינן ליה, וכן אל תתגרשי אלא בב"ד פלוני דסוף המביא שני [גיטין כ"ד ע"א] דקאמר מכי מטי להתם איגרשה לה ששם נעשין הגירושין (כ)[ב]מעשה שהי' עושה שהולכת לב"ד אעפ"י שבשעה נתינה לידה אינה מתגרשת עדיין, וכן ההיא דפ' התקבל [גיטין ס"ה ע"ב] דקאמר' לשליח קבלה גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא, וכן אל תגרשי בו אלא לאחר שלשים יום [כתובות פ"ו ע"ב], משמע שמתגרשת אז אם הגט קיים ועומד ברשו' אע"פ שלא נתגרשה בשעת נתינה, ואפילו היה בינתיים ברשות הרבים או ברשות שאינו שלה, ועויק ליה חריציה גופיה מספקא לי אי הוי דוקא שהגיע הגט עד תוך ידה, [אבל אם] היא קפצה ידה ושלפתו לא קרינן ביה ונתן בידה אלא לקחה היא מקרי בלא עויק ליה כלל, וטלי גיטיך מעל קרקע דאיצטריך ליה לרבא לאשמעינן דלא עשה ולא כלום, היינו משום דס"ד דעדיף טפי מבכי האי גוונא כיון שכבר הוציאו מידו, או שמא אפילו קרבו לצד ידה ולא לתוכה (ולאו) [והיא] החזיקה בו ושלפתו מיקרי ונתן, אע"פ שאם לא הושיטו לה אלא אמר לה לקחנו מידו דלא ליהוי כעויק לה חרציה גם לא מיקרי ונתן, והשתא איצטריך שפיר לאשמועינן דטלי גיטיך מעל גבי קרקע לא אמר כלום למימרא דאפילו השליכו על גבי קרקע כדי שתטלנו לא מהני מידי היכא דלא מיגרשה מכח דלהוי קרוב לה אלא מכח שבא לידה בנטילתה אותו אע"ג דבידה הוה חשוב נתינה בכי האי גוונא, וצריך ליזהר שלא לעשות כן עד שיתברר בראיה ברורה שיועיל. ומ"מ אם הושיט לה הגט קרוב לידה ולא לתוכה ואחזה בראשו אי נמי אפילו לא הושיטו לקרבו לידה ואמר לה טלי גיטיך מידי והיא אחזה בראשו וכשאחזתו הוא תופסו עדיין כל כך בחוזק יותר ממנה שאם היה מושך ידו אצלו היה יוצא הגט מתוך ידה, מסתבר דקרינן שפיר ונתן כשפותח אחר כך ידו ומניח את הגט כי אותה הנחה שמניח' לה בפתיח' ידו נראה שקרוי נתינה, אי נמי אפילו לא אמר כלום ואחזה בו מעצמה כעניין זה וכשבא לפתוח ידו ולהניח לה אמר הי גטיך נראה שהיא מגורשת מטעם דחשיב נתינה אבל אם היה בא למשוך ידו אצלו [לא היה יוצא הגט מתוך ידה] אז אין אני קורא בו ונתן אלא ולקחה, וטוב ליזהר ולעשות כעניינים הראשונים שהם פשוטים יותר. ומתוך ההיא דעויק לה חרציה ושלפתיה יש להוכיח דההיא דגט [בידה] ומשיחה בידו שהיא מגורשת כשאין יכול להביאו ולנתקו אצלו [גיטין ע"ח ע"ב] אין צריך לפרשו שאין יכול להביאו אע"פ (שאין) [ש]ידה פתוחה לפי שתנתק המשיחה מחמת כובד הגט, אלא אפילו אין יכול לנתקו ולהביאו אצלו לפי שתנתק המשיחה מחמת שקפצה ידה אחרי שנתן לה הגט והרי היא מגורשת.
ולתוך חיקה דאמר מקום חיקה קנוי לה [גיטין ע"ח ע"א] שאין מקפיד עליו נראה שסובר אותו אמורא דקלתה קשורה בה לא חשיב כידה מטעם שקשורה בה כיון שאינה תלויה ואיכא דמקפיד על מקום קלתה צריך קשורה ותלויה, ולכך לא היתה מגורשת כשנתן הגט בתוך חיקה אם היה מקפיד על מקום חיקה, דמיירי כגון שיושבת על גבי קרקע ונראה שבין שוקיה ויריכותיה מלבושי שבינתיים משורכנים על גבי קרקע ואינה תלויה כלל באויר, אבל אם היה באויר דומיא דקלתא תלויה חשובין כידה, [או] שמא סובר אותו אמורא דאפילו קשורה ותלויה לא מהני מידי ליחשב קלתה ומלבושה כידה, ולכך לא היתה מגורשת אפילו לא היה מלבושיה לתוך חיקה דהיינו בין שוקיה ויריכותיה מושפלין עד הארץ אלא עומדין באויר כל זמן שלא יהיה הגט מוגבה מן הקרקע ג' טפחים כדין הגבהה לרב' רבי' שלמה דקדושין [כ"ו ע"א] ונראה לי דבריו, כדפ' בכתובות פ' אלו נערות
<h2>דף עב.</h2>
עוד כתב בהלכות הגט על אחד ששלח גט לאשתו אם השליח המוליך גט קרוב צריך שיתנהו לה בפני שלשה הכשרים לעדות ולדין לאשה ולבעל אשר לא יהיו קרובים לא לבעל ולא לאשה, כי השליח לא יוכל להצטרף לשלשה בשעת נתינה להיות מן השלשה שמתקיים הגט על ידם באמירה השליח בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם לפי שהשליח קרוב לבעל ולאשה. וכשיתננו לה בפני שלשה יקראוהו סמוך לנתינתו לה, ואחר שיקראוהו יתננו לה בפני שנים שיראו היטב שזהו הגט שקראו שהוא נותן לה, ובשעת נתינה יאמר לה בפניהם הי גיטך מפלוני בעליך, והתקבלי גטיך זה, ותהיה מותרת לכל אדם, וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם, ויתננו לה לאלתר בפניהם, וקודם הנתינה יאמר לה הכל עד בפני נכתב כול'(ו), ועם נתינתו יאמר בפני נכתב ובפני נחתם, וגם אחר נתינה אם יסיים דבור של בפני נכתב ובפני נחתם אין בכך כלום, רק שיתחיל בשעת נתינה ולא יפסיק בדבורו זה אחר נתינה כדי שאילת רב לתלמיד בהפסק אחד, ונראה שאם יאמר הכל קודם נתינה שיועיל רק יתננו לאלתר, ומסברא נראה שמועיל כל זמן שעוסקין בעניין ועומדין על אותו צורך.
והאשה לא תעשה שליח לקבל גטה מיד שליח בעלה אלא היא עצמה תקבלנו, ותפתח ידה, ויתננו לתוכה. ואם יהיה כל הגט בידה אין צריך שתהא ידה מוגבהת למעלה משלשה בשעה שיתננו לתוך ידה, ואם לא יהיה כל הגט בתוך ידה בבואו מיד השליח לידה תגביה ידה למעלה מג' קודם שיתננו לידה, או תפשוט סרבלה או בגדה ותקבלנו למעלה מג', אי נמי אפילו בתוך ג' והיה כנף בגדה בקלתה קשורה ותלויה בה וכשר, ולאורחא דמילתא צריך למעלה מג' שזה פשוט יותר, אבל אם נתנו למקצת תוך ידה בעודה תוך ג' ואחר כך הגביה למעלה מג' צ"ע אי הוי כטלי גיטיך מעל גבי קרקע [גיטין ע"ח ע"א] או שמא כיון שנתן לידה לעויק ליה חרציה מדמינא ליה [שם], ומסתברא דלההיא דמעויק ליה מדמינן ליה, וכן אל תתגרשי אלא בב"ד פלוני דסוף המביא שני [גיטין כ"ד ע"א] דקאמר מכי מטי להתם איגרשה לה ששם נעשין הגירושין (כ)[ב]מעשה שהי' עושה שהולכת לב"ד אעפ"י שבשעה נתינה לידה אינה מתגרשת עדיין, וכן ההיא דפ' התקבל [גיטין ס"ה ע"ב] דקאמר' לשליח קבלה גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא, וכן אל תגרשי בו אלא לאחר שלשים יום [כתובות פ"ו ע"ב], משמע שמתגרשת אז אם הגט קיים ועומד ברשו' אע"פ שלא נתגרשה בשעת נתינה, ואפילו היה בינתיים ברשות הרבים או ברשות שאינו שלה, ועויק ליה חריציה גופיה מספקא לי אי הוי דוקא שהגיע הגט עד תוך ידה, [אבל אם] היא קפצה ידה ושלפתו לא קרינן ביה ונתן בידה אלא לקחה היא מקרי בלא עויק ליה כלל, וטלי גיטיך מעל קרקע דאיצטריך ליה לרבא לאשמעינן דלא עשה ולא כלום, היינו משום דס"ד דעדיף טפי מבכי האי גוונא כיון שכבר הוציאו מידו, או שמא אפילו קרבו לצד ידה ולא לתוכה (ולאו) [והיא] החזיקה בו ושלפתו מיקרי ונתן, אע"פ שאם לא הושיטו לה אלא אמר לה לקחנו מידו דלא ליהוי כעויק לה חרציה גם לא מיקרי ונתן, והשתא איצטריך שפיר לאשמועינן דטלי גיטיך מעל גבי קרקע לא אמר כלום למימרא דאפילו השליכו על גבי קרקע כדי שתטלנו לא מהני מידי היכא דלא מיגרשה מכח דלהוי קרוב לה אלא מכח שבא לידה בנטילתה אותו אע"ג דבידה הוה חשוב נתינה בכי האי גוונא, וצריך ליזהר שלא לעשות כן עד שיתברר בראיה ברורה שיועיל. ומ"מ אם הושיט לה הגט קרוב לידה ולא לתוכה ואחזה בראשו אי נמי אפילו לא הושיטו לקרבו לידה ואמר לה טלי גיטיך מידי והיא אחזה בראשו וכשאחזתו הוא תופסו עדיין כל כך בחוזק יותר ממנה שאם היה מושך ידו אצלו היה יוצא הגט מתוך ידה, מסתבר דקרינן שפיר ונתן כשפותח אחר כך ידו ומניח את הגט כי אותה הנחה שמניח' לה בפתיח' ידו נראה שקרוי נתינה, אי נמי אפילו לא אמר כלום ואחזה בו מעצמה כעניין זה וכשבא לפתוח ידו ולהניח לה אמר הי גטיך נראה שהיא מגורשת מטעם דחשיב נתינה אבל אם היה בא למשוך ידו אצלו [לא היה יוצא הגט מתוך ידה] אז אין אני קורא בו ונתן אלא ולקחה, וטוב ליזהר ולעשות כעניינים הראשונים שהם פשוטים יותר. ומתוך ההיא דעויק לה חרציה ושלפתיה יש להוכיח דההיא דגט [בידה] ומשיחה בידו שהיא מגורשת כשאין יכול להביאו ולנתקו אצלו [גיטין ע"ח ע"ב] אין צריך לפרשו שאין יכול להביאו אע"פ (שאין) [ש]ידה פתוחה לפי שתנתק המשיחה מחמת כובד הגט, אלא אפילו אין יכול לנתקו ולהביאו אצלו לפי שתנתק המשיחה מחמת שקפצה ידה אחרי שנתן לה הגט והרי היא מגורשת.
ולתוך חיקה דאמר מקום חיקה קנוי לה [גיטין ע"ח ע"א] שאין מקפיד עליו נראה שסובר אותו אמורא דקלתה קשורה בה לא חשיב כידה מטעם שקשורה בה כיון שאינה תלויה ואיכא דמקפיד על מקום קלתה צריך קשורה ותלויה, ולכך לא היתה מגורשת כשנתן הגט בתוך חיקה אם היה מקפיד על מקום חיקה, דמיירי כגון שיושבת על גבי קרקע ונראה שבין שוקיה ויריכותיה מלבושי שבינתיים משורכנים על גבי קרקע ואינה תלויה כלל באויר, אבל אם היה באויר דומיא דקלתא תלויה חשובין כידה, [או] שמא סובר אותו אמורא דאפילו קשורה ותלויה לא מהני מידי ליחשב קלתה ומלבושה כידה, ולכך לא היתה מגורשת אפילו לא היה מלבושיה לתוך חיקה דהיינו בין שוקיה ויריכותיה מושפלין עד הארץ אלא עומדין באויר כל זמן שלא יהיה הגט מוגבה מן הקרקע ג' טפחים כדין הגבהה לרב' רבי' שלמה דקדושין [כ"ו ע"א] ונראה לי דבריו, כדפ' בכתובות פ' אלו נערות
<h2>דף עח.</h2>
עוד כתב בהלכות הגט על אחד ששלח גט לאשתו אם השליח המוליך גט קרוב צריך שיתנהו לה בפני שלשה הכשרים לעדות ולדין לאשה ולבעל אשר לא יהיו קרובים לא לבעל ולא לאשה, כי השליח לא יוכל להצטרף לשלשה בשעת נתינה להיות מן השלשה שמתקיים הגט על ידם באמירה השליח בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם לפי שהשליח קרוב לבעל ולאשה. וכשיתננו לה בפני שלשה יקראוהו סמוך לנתינתו לה, ואחר שיקראוהו יתננו לה בפני שנים שיראו היטב שזהו הגט שקראו שהוא נותן לה, ובשעת נתינה יאמר לה בפניהם הי גיטך מפלוני בעליך, והתקבלי גטיך זה, ותהיה מותרת לכל אדם, וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם, ויתננו לה לאלתר בפניהם, וקודם הנתינה יאמר לה הכל עד בפני נכתב כול'(ו), ועם נתינתו יאמר בפני נכתב ובפני נחתם, וגם אחר נתינה אם יסיים דבור של בפני נכתב ובפני נחתם אין בכך כלום, רק שיתחיל בשעת נתינה ולא יפסיק בדבורו זה אחר נתינה כדי שאילת רב לתלמיד בהפסק אחד, ונראה שאם יאמר הכל קודם נתינה שיועיל רק יתננו לאלתר, ומסברא נראה שמועיל כל זמן שעוסקין בעניין ועומדין על אותו צורך.
והאשה לא תעשה שליח לקבל גטה מיד שליח בעלה אלא היא עצמה תקבלנו, ותפתח ידה, ויתננו לתוכה. ואם יהיה כל הגט בידה אין צריך שתהא ידה מוגבהת למעלה משלשה בשעה שיתננו לתוך ידה, ואם לא יהיה כל הגט בתוך ידה בבואו מיד השליח לידה תגביה ידה למעלה מג' קודם שיתננו לידה, או תפשוט סרבלה או בגדה ותקבלנו למעלה מג', אי נמי אפילו בתוך ג' והיה כנף בגדה בקלתה קשורה ותלויה בה וכשר, ולאורחא דמילתא צריך למעלה מג' שזה פשוט יותר, אבל אם נתנו למקצת תוך ידה בעודה תוך ג' ואחר כך הגביה למעלה מג' צ"ע אי הוי כטלי גיטיך מעל גבי קרקע [גיטין ע"ח ע"א] או שמא כיון שנתן לידה לעויק ליה חרציה מדמינא ליה [שם], ומסתברא דלההיא דמעויק ליה מדמינן ליה, וכן אל תתגרשי אלא בב"ד פלוני דסוף המביא שני [גיטין כ"ד ע"א] דקאמר מכי מטי להתם איגרשה לה ששם נעשין הגירושין (כ)[ב]מעשה שהי' עושה שהולכת לב"ד אעפ"י שבשעה נתינה לידה אינה מתגרשת עדיין, וכן ההיא דפ' התקבל [גיטין ס"ה ע"ב] דקאמר' לשליח קבלה גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא, וכן אל תגרשי בו אלא לאחר שלשים יום [כתובות פ"ו ע"ב], משמע שמתגרשת אז אם הגט קיים ועומד ברשו' אע"פ שלא נתגרשה בשעת נתינה, ואפילו היה בינתיים ברשות הרבים או ברשות שאינו שלה, ועויק ליה חריציה גופיה מספקא לי אי הוי דוקא שהגיע הגט עד תוך ידה, [אבל אם] היא קפצה ידה ושלפתו לא קרינן ביה ונתן בידה אלא לקחה היא מקרי בלא עויק ליה כלל, וטלי גיטיך מעל קרקע דאיצטריך ליה לרבא לאשמעינן דלא עשה ולא כלום, היינו משום דס"ד דעדיף טפי מבכי האי גוונא כיון שכבר הוציאו מידו, או שמא אפילו קרבו לצד ידה ולא לתוכה (ולאו) [והיא] החזיקה בו ושלפתו מיקרי ונתן, אע"פ שאם לא הושיטו לה אלא אמר לה לקחנו מידו דלא ליהוי כעויק לה חרציה גם לא מיקרי ונתן, והשתא איצטריך שפיר לאשמועינן דטלי גיטיך מעל גבי קרקע לא אמר כלום למימרא דאפילו השליכו על גבי קרקע כדי שתטלנו לא מהני מידי היכא דלא מיגרשה מכח דלהוי קרוב לה אלא מכח שבא לידה בנטילתה אותו אע"ג דבידה הוה חשוב נתינה בכי האי גוונא, וצריך ליזהר שלא לעשות כן עד שיתברר בראיה ברורה שיועיל. ומ"מ אם הושיט לה הגט קרוב לידה ולא לתוכה ואחזה בראשו אי נמי אפילו לא הושיטו לקרבו לידה ואמר לה טלי גיטיך מידי והיא אחזה בראשו וכשאחזתו הוא תופסו עדיין כל כך בחוזק יותר ממנה שאם היה מושך ידו אצלו היה יוצא הגט מתוך ידה, מסתבר דקרינן שפיר ונתן כשפותח אחר כך ידו ומניח את הגט כי אותה הנחה שמניח' לה בפתיח' ידו נראה שקרוי נתינה, אי נמי אפילו לא אמר כלום ואחזה בו מעצמה כעניין זה וכשבא לפתוח ידו ולהניח לה אמר הי גטיך נראה שהיא מגורשת מטעם דחשיב נתינה אבל אם היה בא למשוך ידו אצלו [לא היה יוצא הגט מתוך ידה] אז אין אני קורא בו ונתן אלא ולקחה, וטוב ליזהר ולעשות כעניינים הראשונים שהם פשוטים יותר. ומתוך ההיא דעויק לה חרציה ושלפתיה יש להוכיח דההיא דגט [בידה] ומשיחה בידו שהיא מגורשת כשאין יכול להביאו ולנתקו אצלו [גיטין ע"ח ע"ב] אין צריך לפרשו שאין יכול להביאו אע"פ (שאין) [ש]ידה פתוחה לפי שתנתק המשיחה מחמת כובד הגט, אלא אפילו אין יכול לנתקו ולהביאו אצלו לפי שתנתק המשיחה מחמת שקפצה ידה אחרי שנתן לה הגט והרי היא מגורשת.
ולתוך חיקה דאמר מקום חיקה קנוי לה [גיטין ע"ח ע"א] שאין מקפיד עליו נראה שסובר אותו אמורא דקלתה קשורה בה לא חשיב כידה מטעם שקשורה בה כיון שאינה תלויה ואיכא דמקפיד על מקום קלתה צריך קשורה ותלויה, ולכך לא היתה מגורשת כשנתן הגט בתוך חיקה אם היה מקפיד על מקום חיקה, דמיירי כגון שיושבת על גבי קרקע ונראה שבין שוקיה ויריכותיה מלבושי שבינתיים משורכנים על גבי קרקע ואינה תלויה כלל באויר, אבל אם היה באויר דומיא דקלתא תלויה חשובין כידה, [או] שמא סובר אותו אמורא דאפילו קשורה ותלויה לא מהני מידי ליחשב קלתה ומלבושה כידה, ולכך לא היתה מגורשת אפילו לא היה מלבושיה לתוך חיקה דהיינו בין שוקיה ויריכותיה מושפלין עד הארץ אלא עומדין באויר כל זמן שלא יהיה הגט מוגבה מן הקרקע ג' טפחים כדין הגבהה לרב' רבי' שלמה דקדושין [כ"ו ע"א] ונראה לי דבריו, כדפ' בכתובות פ' אלו נערות
<h2>דף פה.</h2>
עוד כתב בהלכות הגט על אחד ששלח גט לאשתו אם השליח המוליך גט קרוב צריך שיתנהו לה בפני שלשה הכשרים לעדות ולדין לאשה ולבעל אשר לא יהיו קרובים לא לבעל ולא לאשה, כי השליח לא יוכל להצטרף לשלשה בשעת נתינה להיות מן השלשה שמתקיים הגט על ידם באמירה השליח בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם לפי שהשליח קרוב לבעל ולאשה. וכשיתננו לה בפני שלשה יקראוהו סמוך לנתינתו לה, ואחר שיקראוהו יתננו לה בפני שנים שיראו היטב שזהו הגט שקראו שהוא נותן לה, ובשעת נתינה יאמר לה בפניהם הי גיטך מפלוני בעליך, והתקבלי גטיך זה, ותהיה מותרת לכל אדם, וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם, ויתננו לה לאלתר בפניהם, וקודם הנתינה יאמר לה הכל עד בפני נכתב כול'(ו), ועם נתינתו יאמר בפני נכתב ובפני נחתם, וגם אחר נתינה אם יסיים דבור של בפני נכתב ובפני נחתם אין בכך כלום, רק שיתחיל בשעת נתינה ולא יפסיק בדבורו זה אחר נתינה כדי שאילת רב לתלמיד בהפסק אחד, ונראה שאם יאמר הכל קודם נתינה שיועיל רק יתננו לאלתר, ומסברא נראה שמועיל כל זמן שעוסקין בעניין ועומדין על אותו צורך.
והאשה לא תעשה שליח לקבל גטה מיד שליח בעלה אלא היא עצמה תקבלנו, ותפתח ידה, ויתננו לתוכה. ואם יהיה כל הגט בידה אין צריך שתהא ידה מוגבהת למעלה משלשה בשעה שיתננו לתוך ידה, ואם לא יהיה כל הגט בתוך ידה בבואו מיד השליח לידה תגביה ידה למעלה מג' קודם שיתננו לידה, או תפשוט סרבלה או בגדה ותקבלנו למעלה מג', אי נמי אפילו בתוך ג' והיה כנף בגדה בקלתה קשורה ותלויה בה וכשר, ולאורחא דמילתא צריך למעלה מג' שזה פשוט יותר, אבל אם נתנו למקצת תוך ידה בעודה תוך ג' ואחר כך הגביה למעלה מג' צ"ע אי הוי כטלי גיטיך מעל גבי קרקע [גיטין ע"ח ע"א] או שמא כיון שנתן לידה לעויק ליה חרציה מדמינא ליה [שם], ומסתברא דלההיא דמעויק ליה מדמינן ליה, וכן אל תתגרשי אלא בב"ד פלוני דסוף המביא שני [גיטין כ"ד ע"א] דקאמר מכי מטי להתם איגרשה לה ששם נעשין הגירושין (כ)[ב]מעשה שהי' עושה שהולכת לב"ד אעפ"י שבשעה נתינה לידה אינה מתגרשת עדיין, וכן ההיא דפ' התקבל [גיטין ס"ה ע"ב] דקאמר' לשליח קבלה גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא, וכן אל תגרשי בו אלא לאחר שלשים יום [כתובות פ"ו ע"ב], משמע שמתגרשת אז אם הגט קיים ועומד ברשו' אע"פ שלא נתגרשה בשעת נתינה, ואפילו היה בינתיים ברשות הרבים או ברשות שאינו שלה, ועויק ליה חריציה גופיה מספקא לי אי הוי דוקא שהגיע הגט עד תוך ידה, [אבל אם] היא קפצה ידה ושלפתו לא קרינן ביה ונתן בידה אלא לקחה היא מקרי בלא עויק ליה כלל, וטלי גיטיך מעל קרקע דאיצטריך ליה לרבא לאשמעינן דלא עשה ולא כלום, היינו משום דס"ד דעדיף טפי מבכי האי גוונא כיון שכבר הוציאו מידו, או שמא אפילו קרבו לצד ידה ולא לתוכה (ולאו) [והיא] החזיקה בו ושלפתו מיקרי ונתן, אע"פ שאם לא הושיטו לה אלא אמר לה לקחנו מידו דלא ליהוי כעויק לה חרציה גם לא מיקרי ונתן, והשתא איצטריך שפיר לאשמועינן דטלי גיטיך מעל גבי קרקע לא אמר כלום למימרא דאפילו השליכו על גבי קרקע כדי שתטלנו לא מהני מידי היכא דלא מיגרשה מכח דלהוי קרוב לה אלא מכח שבא לידה בנטילתה אותו אע"ג דבידה הוה חשוב נתינה בכי האי גוונא, וצריך ליזהר שלא לעשות כן עד שיתברר בראיה ברורה שיועיל. ומ"מ אם הושיט לה הגט קרוב לידה ולא לתוכה ואחזה בראשו אי נמי אפילו לא הושיטו לקרבו לידה ואמר לה טלי גיטיך מידי והיא אחזה בראשו וכשאחזתו הוא תופסו עדיין כל כך בחוזק יותר ממנה שאם היה מושך ידו אצלו היה יוצא הגט מתוך ידה, מסתבר דקרינן שפיר ונתן כשפותח אחר כך ידו ומניח את הגט כי אותה הנחה שמניח' לה בפתיח' ידו נראה שקרוי נתינה, אי נמי אפילו לא אמר כלום ואחזה בו מעצמה כעניין זה וכשבא לפתוח ידו ולהניח לה אמר הי גטיך נראה שהיא מגורשת מטעם דחשיב נתינה אבל אם היה בא למשוך ידו אצלו [לא היה יוצא הגט מתוך ידה] אז אין אני קורא בו ונתן אלא ולקחה, וטוב ליזהר ולעשות כעניינים הראשונים שהם פשוטים יותר. ומתוך ההיא דעויק לה חרציה ושלפתיה יש להוכיח דההיא דגט [בידה] ומשיחה בידו שהיא מגורשת כשאין יכול להביאו ולנתקו אצלו [גיטין ע"ח ע"ב] אין צריך לפרשו שאין יכול להביאו אע"פ (שאין) [ש]ידה פתוחה לפי שתנתק המשיחה מחמת כובד הגט, אלא אפילו אין יכול לנתקו ולהביאו אצלו לפי שתנתק המשיחה מחמת שקפצה ידה אחרי שנתן לה הגט והרי היא מגורשת.
ולתוך חיקה דאמר מקום חיקה קנוי לה [גיטין ע"ח ע"א] שאין מקפיד עליו נראה שסובר אותו אמורא דקלתה קשורה בה לא חשיב כידה מטעם שקשורה בה כיון שאינה תלויה ואיכא דמקפיד על מקום קלתה צריך קשורה ותלויה, ולכך לא היתה מגורשת כשנתן הגט בתוך חיקה אם היה מקפיד על מקום חיקה, דמיירי כגון שיושבת על גבי קרקע ונראה שבין שוקיה ויריכותיה מלבושי שבינתיים משורכנים על גבי קרקע ואינה תלויה כלל באויר, אבל אם היה באויר דומיא דקלתא תלויה חשובין כידה, [או] שמא סובר אותו אמורא דאפילו קשורה ותלויה לא מהני מידי ליחשב קלתה ומלבושה כידה, ולכך לא היתה מגורשת אפילו לא היה מלבושיה לתוך חיקה דהיינו בין שוקיה ויריכותיה מושפלין עד הארץ אלא עומדין באויר כל זמן שלא יהיה הגט מוגבה מן הקרקע ג' טפחים כדין הגבהה לרב' רבי' שלמה דקדושין [כ"ו ע"א] ונראה לי דבריו, כדפ' בכתובות פ' אלו נערות
